בעיה קשה ביותר מבחינת איכות המתכשרים להוראה נוגעת למידת שליטתם בשפה הערבית: משרד החינוך מחייב כל מורה חדש שרוצה להשתלב במערכת לעבור מבחן בקיאות בשפה הערבית. בעיה זו נובעת בין היתר מתופעת הדיגלוסיה, קרי, הפער הגדול בין השפה הדבורה (ערבית מדוברת) ובין השפה הכתובה (ערבית ספרותית), אשר מחייב את דוברי הערבית כשפת אם, ללמוד את השפה הכתובה בדומה לאופן בו לומדים שפה זרה. לתופעת הדיגלוסיה, שמאפיינת במידה זו או אחרת את כל החברות דוברות הערבית, מצטרף בישראל גם מעמדה הנמוך של השפה הערבית ביחס לעברית ובתחומים מסוימים גם לאנגלית. רמת השליטה הנמוכה של המתכשרים להוראה בערבית הספרותית מעמידה קשיים ניכרים בפני הסטודנטים בבואם לבצע מטלות אקדמיות הכרוכות בקריאה ובכתיבה של חומרים בערבית ספרותית.

חלק מהבעיה נובע,  כך נראה, מהפער בין ההקשר האקדמי (הכתוב והמדובר) המתקיים בחלקו בעברית ובין הצורך בהוראה בערבית. הבעיה קשה במיוחד במסלולים הייעודיים במכללות הממלכתיות-עבריות, בהן מתקיימים כל השיעורים הדיסציפלינריים בעברית, כמו גם במכללות הערביות שבהן חלק מהסגל בתחומי הדיסציפלינות הוא לא ערבי ולכן הקורסים הם בעברית.